עו"ד מאג'ד אבו דקה נ' עמוס גבעון עו"ד

פסק דין

בתום שמיעת הראיות בתיק הסכימו הצדדים (בהמלצת בית המשפט), כי לאחר שיסכמו את טענותיהם בכתב ובקצרה, יינתן פסק דין בדרך של פשרה שינומק בקצרה, וזאת בהתאם לסמכות בית המשפט מכוח סעיף 79א בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לפסוק כאמור.

לאחר עיון בתיק (עב הקרס ורב המסמכים), שמיעת ראיות הצדדים וקריאת טענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה המקורית להתקבל ודין התביעה שכנגד להתקבל בחלקה, כפי שיפורט בהמשך הדברים. כל זאת מן הטעמים שעליהם אעמוד עתה.

יוער כי מאחר שנמנעה מהתובע האפשרות להיכנס לשטח מדינת ישראל, נשמעו הראיות באמצעות שיחת וידאו (video conference) ביום 21.3.2010. סיכום טענות התובע הוגש ביום 29.3.2010 וסיכום טענות הנתבע הוגש ביום 2.4.2010.

א.רקע עובדתי תמציתי

ההסכם שבין הצדדים

2.התובע והנתבע שכנגד, מאג'ד אבו דקה (להלן – התובע), הוא תושב עזה ובעל רישיון לעריכת דין בעזה. הנתבע והתובע שכנגד, עו"ד עמוס גבעון (להלן – הנתבע), הוא עורך דין בישראל.

מאז שנת 1990, במשך למעלה מעשור, פעלו הצדדים על-פי סיכום ביניהם, שנעשה בעל-פה בלבד, שלפיו העביר התובע אל הנתבע תיקים של תושבי יהודה, שומרון ועזה, לצורך הגשת תביעות בשמם בבתי המשפט בישראל וייצוגם בהליכים אלו. מרבית התביעות היו תביעות נזיקין ותביעות לפיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

על-פי הסיכום שבין התובע לנתבע, הנתבע נשא בהוצאות שנדרשו לניהול ההליכים (אגרת בית משפט, תשלום למומחים וכיוצא באלו הוצאות), ובסופם, במקרים שבהם הסתיימה התביעה בזכייה, ניכה הנתבע מכספי הזכייה שכר טרחת עורך-דין וכן את עלות הוצאות ניהול ההליך, והעביר את היתרה לתובע שזכה בתביעה. שכר הטרחה שנוכה חולק כך שהתובע קיבל שליש ואילו הנתבע קיבל שני שליש.

הצדדים חלוקים בשאלה, מה הוסכם ביניהם ביחס להוצאות שהוצאו באותן תביעות שלא הסתיימו בזכייה. האם על הנתבע לשאת באותן הוצאות, כטענת התובע, או שמא ההוצאות חולקו באופן שווה בין התובע לבין הנתבע, כטענת הנתבע.

3.אין מחלוקת בין הצדדים על כך שמעולם לא נערך בין התובע לבין הנתבע הסכם בכתב בעניין. לא באשר לאופן חלוקת התשלום עבור שכר הטרחה, במקרים שבהם התביעות הסתיימו בזכייה, ולא באשר לאופן שבו יחולק הנטל בהוצאות הכרוכות בניהול ההליכים, באותם מקרים שבהם התביעות הסתיימו בהפסד.

כך גם אין מחלוקת בין הצדדים שכל החישובים וחלוקת הכספים נעשו על-ידי הנתבע במשרדו, וכי הנתבע היה מעביר אל התובע את חלקו בהתאם לחישובים שערך. קודם לתביעה הנדונה, לא חלק התובע מעולם על דרכי עריכת אותם חישובים ואף על גובה התשלומים שקיבל מהנתבע.

כתב התביעה

4.בכתב התביעה (שהוגש בסדר דין מקוצר), טען התובע כי בשלושה תיקים שהטיפול בהם הסתיים במהלך השנים 2001 ו-2002, היה חלקו של התובע בשכר הטרחה, על-פי חישוביו של הנתבע, בסכום כולל של 48,900 במועד סיום הטיפול בתביעות ועריכת החישובים על-ידי הנתבע (בשנת 2001). למרות זאת, לא העביר הנתבע לתובע את חלקו.

כתב ההגנה והתביעה שכנגד

5.הנתבע הגיש נגד התובע תביעה שכנגד, שבה ובכתב ההגנה לא חלק על כך שהתובע זכאי לחלקו בכספי הזכייה באותן שלוש תביעות הנזכרות בכתב התביעה, ואף לא חלק על הסכום הנתבע.

אך יחד עם זאת טען הנתבע, שהתובע אינו זכאי לקבל את הסכום שתבע, מכיוון שנותר חייב לתובע סכומי כסף הגבוהים מן הסכום הנתבע, וזאת בשל חלקו של התובע בכיסוי ההוצאות בתביעות שהסתיימו בהפסד, המסתכם בסך של 42,367 במועד הגשת כתב ההגנה והתביעה שכנגד. בנוסף לכך, על התובע לשלם לנתבע סך של 45,000 ₪ בתוספת מע"מ בשל הוצאות משפט ושכר טרחה ראוי שחייב התובע לנתבע בשל הטיפול בתביעה שהגיש הנתבע בשמו של אח של התובע.

כתב ההגנה לתביעה שכנגד

6.בכתב ההגנה שהגיש התובע לתביעה שכנגד, טען כי מעולם לא הוסכם שהתובע והנתבע יישאו באופן שווה בהוצאות ההליכים שהסתיימו בהפסד. לטענתו, על-פי הנוהג שקיים במקרים דומים שבהם עורכי-דין משטחי הרשות הפלסטינית העבירו לעורכי דין בישראל תיקים לטיפול, עורכי הדין הישראלים נשאו בהוצאות ההליכים, גם במקרה של הפסד. כך גם התנהלו ענייניהם של התובע והנתבע, ואם ביקש הנתבע לחרוג מכך, היה מעביר דרישה פרטנית לכיסוי הוצאה מסויימת.

באשר לניהול התביעה בעניין מאהר איסמאעיל אבו דקה, אח של התובע ( להלן – מאהר), טען התובע כי במקרה הספציפי הזה, אכן התחייב לשאת בהוצאות ההליך, שעניינו כאמור, תביעה של אחיו. אולם לא התחייב לשאת בשכר הטרחה, ובוודאי שלא כל עוד ההליך לא הסתיים, או לא הסתיים בזכייה. בעת הגשת כתב ההגנה, ההליך טרם הסתיים ולכן טען שמטעם זה בכל מקרה אין עדיין מקום לתשלום שכר טרחה. מאז הופסק ההליך וכפי שיפורט בהמשך, מטעם זה טען התובע, כי משלא הסתיים ההליך בזכייה, בכל מקרה אין מקום לתשלום שכר טרחה.